תרופות המוזרקות ישירות לגלגל העין, ע"י רופא עיניים, יכולות לצמצם פגיעה בראיה הנובעת ממחלות כגון ניוון של מרכז הראיה תלוי גיל רטוב ( Wet Age related Macular Degeneration – AMD) סיבוכי מחלת הסוכרת ברשתית העין וחסימה בכלי הדם של הרשתית. חשוב להדגיש כי יעילות הטיפול תלויה מאד באבחון וטיפול בזמן.
התרופות העיקריות המשמשות בהזרקה תוך עינית, שייכות למשפחת תרופות הפועלת כנגד חומר בשם vascular endothelial growth factor (או בקיצור VEGF). ה VEGF נוצר בגוף ומעודד צמיחת של כלי דם קטנים מאד (נימים).
נכון לשנת 2025 ישנן 4 תרופות ANTI VEGF בשימוש ברפואת עיניים בישראל. התרופה בה עושים את השימוש הרב ביותר כיום נקראת אבסטין (Avastin או בשמה הגנרי- Bevacizumab) והיא יועדה במקור לשימוש במחלת הסרטן ולא במחלות עיניים. בשנת 2005, מצאו רופאי עיניים כי הזרקה של טיפה אחת של אבסטין לתוך העין (נפח של 0.05 מיליליטר לחלל זגוגית העין) עשוי להציל מעוורון עיניים עם מחלות רשתית נפוצות. הודות ליעילותה, בטיחותה ומחירה הזול בטיפול במחלות עיניים החלו רופאי עיניים במדינות רבות ובכללן ארה"ב וישראל להשתמש בה במידה נרחבת.
תרופות נוספות נוגדות VEGF הקיימות בשוק:
כל התרופות נמצאו יעילות בצורה דומה במחקרים רב מרכזיים גדולים. התרופות החדשות יותר הראו אפשרות של הארכת משך הפעולה של התרופה וביצוע הזרקות בתדירות נמוכה יותר.
במקרה של סיבוכי סוכרת ברשתית או חסימת וריד רשתית, ניתן לעשות גם שימוש בסטרואידים בהזרקה תוך עינית. התרופה הסטרואידלית העיקרית בה עושים כיום שימוש בהזרקות תוך עינית נקראת אוזורדקס (Ozurdex) האוזורדקס, בשונה מתרופות נוגדות ה-VEGF, הינו שתל זעיר המתמוסס תוך מספר חודשים ובתוכו נמצא סטרואיד בשם דקסמטזון היוצא מהשתל אל חלל זגוגית העין בשחרור מושהה. לכן משך השפעתו ברשתית ארוך מאשר תרופות ה- ANTI VEGF (בד"כ כ 4-6 חודשים בניגוד ל 1-3 חודשים).
לאחרונה נכנסו לשימוש גם הזרקות תוך עיניות של תרופות המעכבות התפתחות של ניוון יבש של מרכז הראיה: Syfovre או בשמה הגנרי Pegcetacoplan וכן Izervay או בשמה הגנרי Avacincaptad.
פעולת ההזרקה מתבצעת לאחר טפטוף של טיפות לאלחוש מקומי וגם חיטוי העין. הפעולה כרוכה באי נוחת קלה אך לא משמעותית.
בד"כ מתחילים עם 3 הזרקות ANTI VEGF בתדירות של 4 שבועות בין ההזרקות. לאחר מכן תדירות הטיפול משתנה בהתאם לתגובה ולבחירת הרופא המטפל יחד עם המטופל/ת.
לרוב עוברים לפרוטוקול Treat and Extend, שבו לא מפסיקים את ההזרקות אלא רק מאריכים את המרווח ביניהן בצורה מבוקרת.
