העין האנושית מקיימת את אחד מהחושים המרכזיים ביותר – הראייה. היא פועלת כמעין מצלמה: למעשה, כאשר אנו מסתכלים על עצם מסוים האור המוחזר ממנו אל העין הוא זה המאפשר לנו לראותו.
קרני האור פוגשות בקרנית (cornea) המצויה בחזית העין ומשמשת כמעין חלון. כמות האור הנכנסת לעין נשלטת על ידי האישון (pupil) המוקף בקשתית (iris) החלק הצבעוני של העין. האישון משנה את גודלו בהתאם לכמות האור הקיימת; הוא קטן באור בהיר וגדל בסביבה חשוכה.
הקרנית ממקדת את קרני האור לרשתית – איבר המצוי בחלקה האחורי של העין ואמון על המרת קרני האור לאותות חשמליים. האותות מועברים דרך עצב הראייה, המצוי גם הוא בחלק האחורי של העין, אל המוח ושם מתורגמים לתמונה.
הרשתית היא אחד מהאיברים המרכזיים וחשובים ביותר בעין: גודלה הוא כגודל מטבע קטן ועובייה כרבע מילימטר. האור העובר דרכה נקלט בתאי הראייה (הקנים והמדוכים), אשר מעבירים את המידע הראייתי, דרך עצב הראייה אל מוח. למרות חשיבותה של הרשתית, היא נתונה לפגיעות שונות. מחלות רבות, כלליות או מקומיות, עלולות לפגוע בקרנית ובראייה ולעיתים ללא טיפול מתאים אף להוביל לאבדן מוחלט שלה.
תפקוד הרשתית מותנה במידה רבה בתפקוד תקין של הקרנית, היות והאחרונה היא זו המפקסת את קרני האור ואמונה על קבלת תמונה לפני העין במרכז הראייה ברשתית), עיוותים בקרנית עלולים להוביל גם לפגיעה עקיפה ברשתית ובראייה.
ניתוח ויטרקטומיה הוא הליך כירורגי המשמש כדי לטפל במצבים שונים הפוגעים ברשתית, בזגוגית או בשני האיברים יחד, שאינם יכולים להיות מטופלים ביעילות באמצעות חלופות פחות פולשניות. המטרה המרכזית של הניתוח היא לנקות את חלל העין מחומרים עכורים, להסיר רקמת צלקת ולתקן בעיות מבניות, ובכך להציל, לשמר או לשפר את הראייה שנפגעה. במהלך הניתוח מתבצעת הסרה של הזגוגית כדי לאפשר גישה ישירה לרשתית ותיקון של הפגם בה.
זגוגית העין (ויטראוס), היא חומר הידרו-ג'ל המורכב בעיקרו ממים (כ-97%), אך מכיל גם סיבי קולגן וחומצה היאלורונית. הרכב ייחודי זה מעניק לזגוגית את המרקם הייחודי ומאפשר לה לקיים את תפקידה. הזגוגית שקופה ומאפשרת לקרני האור לעבור דרכה ללא הפרעה מהקרנית אל הרשתית ומספקת תמיכה מכאנית לעין ושומרת על צורתה העגולה. בנוסף, היא פועלת כמעין בולם זעזועים וכך מגנה על הרשתית מפני נזקים.
עם ההתבגרות, הרכב הזגוגית משתנה והיא נוטה לעבור תהליך של "התנזלות" והתכווצות. תהליך טבעי זה עלול לגרום למשיכה של הרשתית וכתוצאה מכך להוביל לקרעים בה ולעיתים אף להיפרדות רשתית. כדי להגיע בבטחה אל החלק האחורי של העין ולטפל ברשתית, עלינו להסיר את הזגוגית. החלפת הזגוגית בנוזל המכיל מים וריכוז מלחים מתאים לא תהווה כל הפרעה לראייה ו/או לתפקוד העין לאחר הניתוח.
הניתוח מתבצע בדרך כלל בהרדמה מקומית והוא אינו כרוך בכאב או באי נוחות משמעותית. במהלך הפעולה יוצר הרופא המנתח פתחים זעירים בקוטר של 0.5 מ"מ בלובן העין, ובאמצעות מכשיר דמוי פקמן (למי שלא חי בשנות ה-80 – יצור דמיוני שבולע מפלצות), הזגוגית "נאכלת". כך, מתאפשרת גישה למרכז הראיה והיקף הרשתית לשם ביצוע הטיפול הרצוי.
התופעות השכיחות וההנחיות אחריהן נדרש למלא במהלך תקופת ההחלמה משתנות בהתאם לפתולוגיה שהתפתחה בעין וסוג הניתוח שבוצע: אם הניתוח היה כרוך בשימוש בגז, צפויה ראייה מטושטשת עד לספיגה עצמאית שלו. לרוב ניתן יהיה לחזור לתפקוד כמעט מלא לאחר כשבוע – שבועיים. חזרה מלאה לפעילות תתאפשר כחודש-חודשיים ממועד ביצוע הניתוח.